<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג ח"א</h1>
<h2>דף סז.</h2>
המשיא בתו סתם לא יפחות לה מחמשי' זוז התנה להכניס אותה ערומה לא יאמר לכשתבא לביתי אכסנה אלא מאחר שהיא ארוסה מכסה ועודה בבית אביה כתובות. המשיא היתומה לא יפחתו לה מנ' זוז ואם יש בכיס של צדקה מפרנסין אותה לפי כבודה וכל אלו נ' זוז שאמרנו פשיטי. ואם בכיס מעות הפרנסין ילוו ואם יש מעו' מפרנסין לפי כבודה כתובות. יתומה שהשיאוה אחיה או אמה לדעתה וכתבו לתת לה במאה או בנ' זוז יכולה היא משתגדיל להוציא מידם מה שראוי לינתן לה אם הוא יותר ממה שנתנו לה כתובות [ס"ח ע"א]. הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו והיא זקוקה ליבם אפי' ראשון עם הארץ והיבם תלמיד חכם יכול לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך איני רוצה ליתן וכת' רבי' האיי ודוקא פוסק לחתנו אבל אם פוסק לבתו כגון שאמר בשעת קדושין הריני נותן לבתי כך וכך קנתה הבת ואף על פי שמת החתן והרא"ש תמה על זה ואמר שנראה לו שלא פסק לה אלא על מנת שתנשא בהן ואם לא נשאת ומתה הבן לא יירש אותו הממון אבל אם נתייבמה לא מצי למימר לאחיך הייתי רוצה ליתן שהרי לבתו פסק ולא פקעו הקדושין דמכחם יבמה אחיו. וכתב הרמב"ם באישות פ' כ"ג כי לא קנת' לא הבת ולא הבן שפסק על ידו אביו עד שיכנוס כתובו' [ס"ו ע"א]. מי שפסק מעות לחתנו בשעת קדושין ונתנם לו קודם החופה ומתה הבת ויש לה בן יחזיר החתן המעות לאב שכל הפוסק דעתו לכנוס אבל מי שנתן לבתו מעו' סתם שתנשא בו ולא הזכי' שתנשא לפלוני קנתה אותה מתנה וכיון שנתקדשה אף על פי שנתבטלו קדושין כשמת הארוס אין האב יכול לחזור בו כך פסק גאון כתובות. משליש מעו' לבתו שנתן אותם ביד נאמן יקח בהן שדה לבתו ואם היא אומר' ינתנו לבעלי יעשה שליש מה שהושלש בידו ויקח השדה כמו שצוה לו אביו ודוק' מן הארוסין אבל מן הנשואין שנשאת כבר הרשות בידה ודוקא בגדולה אבל בקטנה אין מעש' קטנה כלום אלא יעשה שליש כמו שצוה אביו וכל זה אפי' בבריא כלומר כשנתנם ביד השליש כתובות [ס"ט ע"ב]. כתב רבינו אפרים אם אמר חתנא לא טריחנא אלא כניסנא בלא סעודה וקרובי כלה בעו לעביד סעודה כייפינן ליה עד דעביד סעודה כפי מנהגה דחזי לדידיה ולדידה דקיימא לן עולה עמו ואינה יורדת עמו והעיד שמעשים היו באים כאלו לפני הרב אלפס והיה דן כן.
<h2>דף קב:</h2>
כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך או היא בעצמה או הוא בעצמו אמרו כך עמדו וקדשו הן הן הדברים הנקנין באמיר' דבההיא הנאה דקא מחתני גמרי ומקני אהדדי אבל לא האח שפסק בשביל אחותו ולא האשה בשביל בתה ואפילו היא קטנה ודוקא בנישואין ראשונים אבל לא בנישואין שניים ופירוש הן הן דברים רוצה לומר בלא קנין ובלא שטר כך הוא בירושלמי דכתובות ורמ"ה חילק בין שיש לו מעות בשעת הפסיק' ובין אין לו. ורבני צרפת כתבו דלא דוקא אבי חתן ואבי כלה אלא כל אדם הפוסק שוין לקנות באמירה. ולא ניתנו ליכתב דלא ליטרוף ממשעבדי אפילו נכתבו כך פירש רש"י והתוספות כתבו דלא ניתנה ליכתב דאין כותבין אלא מדעת שניהם ור"ח ור"ת דאף בלא כתיבה וקנין קנו באמירה וכן עיקר כתובות. פוסק מעות לחתנו ואין לו מה לפרוע או שקדש אחר זמן או שהלך למדינת הים או בלקוחי' שניים כמו שכתבתי שלא קנו באמירה ואינו רוצה לפרוע תאמר הארוסה אם אני פסקתי לעצמי אשב עד שילבין ראשי עכשיו שאבי פסק או כנוס או פטו' ויכנוס כך או יפטור פי' שאם האב יש לו והוא בענין שקנו באמירה יעמוד בדין עם האב ואם היא פסקה לעצמה יש מי שכתב כתנא דבריתא דיכולה לומ' נמי כסבורה הייתי שאבא נותן לך עכשיו שאינו נותן לך או כנוס או פטור ויש מי שפסק ומכללם רב אלפס והרמב"ם ז"ל או תתן מה שפסק' או תשב כך לעולם וז"ל הפוס' מעות לחבירו והלך לו למדינת הים יכולה היא לומר אני לא פסקתי על עצמי מה אני יכולה לעשות או כנוס בלא נדוניא או פטור אותי בגט אבל אם פסקה על עצמה יושבת עד שתמצא מה שפסקה או עד שתמות ולמה לא תפטור עצמה במרד כשמורדת כשהי' ארוס' הבע' רוצה לכונסה והיא אינה רוצה אבל זו אין הבעל רוצה בה עד שתתן הנדוניא והיא רוצה בו כשהיא אומרת לו או כנוס או פטור בד"א שתשב עד שילבין ראשה בגדולה אבל בקטנה שפסקה על עצמה כופין אותו ליתן גט או יכנוס או יפטו' בלא נדוניא ונותנין לה דין מורדת כופין אותו לכנוס או ליתן גט כתובות.
<h2>דף קט.</h2>
כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך או היא בעצמה או הוא בעצמו אמרו כך עמדו וקדשו הן הן הדברים הנקנין באמיר' דבההיא הנאה דקא מחתני גמרי ומקני אהדדי אבל לא האח שפסק בשביל אחותו ולא האשה בשביל בתה ואפילו היא קטנה ודוקא בנישואין ראשונים אבל לא בנישואין שניים ופירוש הן הן דברים רוצה לומר בלא קנין ובלא שטר כך הוא בירושלמי דכתובות ורמ"ה חילק בין שיש לו מעות בשעת הפסיק' ובין אין לו. ורבני צרפת כתבו דלא דוקא אבי חתן ואבי כלה אלא כל אדם הפוסק שוין לקנות באמירה. ולא ניתנו ליכתב דלא ליטרוף ממשעבדי אפילו נכתבו כך פירש רש"י והתוספות כתבו דלא ניתנה ליכתב דאין כותבין אלא מדעת שניהם ור"ח ור"ת דאף בלא כתיבה וקנין קנו באמירה וכן עיקר כתובות. פוסק מעות לחתנו ואין לו מה לפרוע או שקדש אחר זמן או שהלך למדינת הים או בלקוחי' שניים כמו שכתבתי שלא קנו באמירה ואינו רוצה לפרוע תאמר הארוסה אם אני פסקתי לעצמי אשב עד שילבין ראשי עכשיו שאבי פסק או כנוס או פטו' ויכנוס כך או יפטור פי' שאם האב יש לו והוא בענין שקנו באמירה יעמוד בדין עם האב ואם היא פסקה לעצמה יש מי שכתב כתנא דבריתא דיכולה לומ' נמי כסבורה הייתי שאבא נותן לך עכשיו שאינו נותן לך או כנוס או פטור ויש מי שפסק ומכללם רב אלפס והרמב"ם ז"ל או תתן מה שפסק' או תשב כך לעולם וז"ל הפוס' מעות לחבירו והלך לו למדינת הים יכולה היא לומר אני לא פסקתי על עצמי מה אני יכולה לעשות או כנוס בלא נדוניא או פטור אותי בגט אבל אם פסקה על עצמה יושבת עד שתמצא מה שפסקה או עד שתמות ולמה לא תפטור עצמה במרד כשמורדת כשהי' ארוס' הבע' רוצה לכונסה והיא אינה רוצה אבל זו אין הבעל רוצה בה עד שתתן הנדוניא והיא רוצה בו כשהיא אומרת לו או כנוס או פטור בד"א שתשב עד שילבין ראשה בגדולה אבל בקטנה שפסקה על עצמה כופין אותו ליתן גט או יכנוס או יפטו' בלא נדוניא ונותנין לה דין מורדת כופין אותו לכנוס או ליתן גט כתובות.
